תפקיד חדש ומרגש מביא עמו גם חששות ולבטים לצד התרגשות וציפיות. טור ראשון בסדרה שתתעד את ההתקדמות בבניית שפת עבודה משותפת לרשת Lean העולמית
להיות מהנדס ראשי: הזמנה לסימני שאלה
ככל שהעמקתי את היכרותי עם תפיסת הפיתוח של תהליכים ומוצרים על-פי עקרונות Lean – LPPD, כך גדלה הערכתי לתפקיד המהנדס הראשי (Chief Engineer) בטויוטה, שיש המכנים אותו גם "יזם פנים-ארגוני" (ESD – Entrepreneur System Designer). התוודעתי לפונקציה הזו דרך עבודתו התיאורטית והמעשית של ג'ים מורגן ”The Toyota Product Development System”, וכיום אני סבור שהינה הלב הפועם והמפתח להבנה של LPPD.
לכן, כשג'ון שוק, העומד כיום בראש ארגון Lean העולמי, הציע לי את תפקיד המהנדס הראשי לפיתוח שפת העבודה של רשת ה-Lean העולמית (LNGA – Lean New Global Architecture) הבנתי שנפלה בידי זכות והזדמנות יוצאות דופן למימוש שתי מטרות: להיות שותף בעיצוב סטנדרט העבודה של רשת Lean העולמית על פי מתודת LPPD, וללמוד לעומק את תפקיד המהנדס הראשי המנצח על הכוחות הפועלים בתהליך הפיתוח.
לאחר השמחה הראשונית הוצפתי שאלות וספקות. התבוננתי ב-23 ראשי מכוני ה-Lean הלאומיים שאסף יחד ג'ים וומאק (מייסד תנועת ה-Lean) על מנת "להפוך את העולם לטוב יותר באמצעות חשיבת Lean". כיצד ניתן לעצב שפת עבודה משותפת (שתהווה בסיס ל-LNGA) עבור קבוצה אקלקטית רב-לאומית ורב-תרבותית המחזיקה מגוון אינטרסים מקומיים מבלי להיקלע לגורלם של בוני מגדל בבל?
ובכלל, חשבתי, כיצד ניתן להוביל תהליך כלשהו במצב של תלות מוחלטת במשאבים ובידע של היחידות המקצועיות? כיצד מעזים המהנדסים הראשיים בטויוטה, בבואינג או בפורד לקבל אחריות אסטרטגית על פיתוח המוצרים, ואף להגדיר עבור הארגון כולו את המודל העתידי ליצירת ערך, בעודם פוסעים יחפים מסמכות פורמאלית והיררכית? כיצד להתמודד עם התנגדויות לשינוי? וכיצד אמורה חשיבת Lean לסייע לי במימוש התכלית שהוטלה עליי?
איך מהנדסים Lean?
וככל שהתבוננתי ברשת LGN, החסרה גבולות ומבנה ואפילו אינה ארגון עסקי, העמיקו הספקות: כיצד ניתן ליצור פעולה משותפת ולקבל החלטות עסקיות – אסטרטגיות וטקטיות, מי יגדיר את המודל הארגוני, הסמכות והאחריות על ניהול הפרויקטים (Roles & Responsibilities). כיצד אתמודד עם הקרבות על טריטוריה, שליטה והשפעה שממתינים למהנדס הראשי מידי היחידות המקצועיות, ובמקרה שלי – מראשי המכונים הלאומיים?
נוסף על כך, אי אפשר להוביל שינוי חיצוני בלי בחינה עצמית: האם אוכל לפתח נקודת מבט אישית וניהולית חדשה, וחשיבה המשוחררת מארבעים שנות פעילות ניהולית בארגונים היררכיים הפועלים על פי תפיסת הייצור ההמוני? האם כמהנדס ראשי אצליח להיחלץ מדיון אקדמי תיאורטי וליצור מערכת ארגונית אפקטיבית וברת-קיימא?
לבסוף, האם אצליח לשמור על נקודת מבט צנועה, מתבוננת, לא שיפוטית, ולאפשר לעצמי להיות תלמיד ולא מומחה בעיני-עצמו?
התחלתי מהגדרת ערכי-יסוד, שעליהם אני מבקש לכונן את עיצוב המערכת, והם:
א. חופש ליזום, לנסות ולטעות, לזרום ולערער על מוסכמות.
ב. למידה דרך ניסויים (Humble Inquiry) – פתרון בעיות דרך ניסוי וחקירה אמפירית (Learning by Doing).
החזון שהצבתי לעצמי: יצירת שדה-ניסויים פעיל שיהווה מרחב פתוח לדיאלוג ולמידה קולקטיבית. כל זה חייב להיווצר דרך התנסות אישית ודרך התבוננות בחקירותיהם של פעילים נוספים בביקורים בגמבה – במכוני LGN, במפגש עם מהנדסים ראשיים ועם יועצי ומאמני Lean Startup & Agile-Scrum. שיתוף בתובנות תוך שמירה על עקרון השקיפות, ופתיחות למשוב בתוך קהילת פעילי ה-Lean יהוו נכס ידע של הקהילה כולה.
יצאנו לדרך: ניסוי ראשון
אי שם גבוה בראשית זרם-הערך נמצאים מקורותיו – התכלית והשאלות האסטרטגיות. לאחר קבלת המנדט (Charter) רציתי מיד לקבל הנחיות בהירות יותר: מהם גבולות האחריות? מה בסיס הסמכות? מהם המשאבים? מי מגדיר את התוכנית והיעדים (KPI)? מסתבר שקל ללמד אחרים תיאוריה וקשה לעשות בעצמך בפועל. מדוע אני ממתין להנחיות? הרי איש לא יעשה את המלאכה עבורי. מוטב לשנות את כיוון התנועה מוקדם ככל האפשר. החלטתי להפעיל גשש, להוציא לדרך ניסוי ראשון ולשלוח לחברי הדירקטוריון את סיכום הבנתי (הסובייקטיבית) למנדט ולהגדרות התפקיד.
התגובות לא איחרו להגיע ונעו בין בקשות להצטרפות לביקורת נוקבת. די מהר הבחנתי כי אני מתמכר לתגובות החיוביות, אך מתווכח עם ההתנגדויות ואטום לסיבותיהן. תגובה אחת תוקפנית במיוחד הבהירה לי ששלב הלימוד (Kentou) החל מהר משציפיתי.
הסיכונים הבלתי-צפויים מאיימים הרבה יותר מאלה הגלויים. מהנדס ראשי מיומן מבקש להתקרב ולחתור למגע והיכרות עם הסיכונים מוקדם ככל הניתן (Front Loading the Risks). תרשים ויזואלי של הסיכונים (שהחלו לבצבץ) – הבדלי התפיסות, ניגודי האינטרסים והפוליטיקה הפנימית הבהירו לי שפסעתי אל שער הכניסה למסע LPPD לעיצוב מערכת LNGA.
אני יוצא למסע קשה, שבלי ספק יהיו בו סיכונים ותסכול, אך בתקווה גם שותפים ללמידה, עניין והנאה. האתגר הבא – הגדרת אבני-הדרך ומתודת התכנון – נמצא בעיצומו.
כתיבת תגובה