בסביבה תחרותית ובלתי צפויה גובר הפיתוי לשימוש בכלים, במיכון או יועצים "שיגידו לנו מה לעשות". אך אותה סביבה גם מוכיחה כי אין תחליף לפיתוח יכולות הלמידה והגמישות של המשאב האנושי.
הטור פורסם גם באתר ה-Lean העולמי Planet Lean
לאחרונה שמעתי על נהגת שפנתה שמאלה ברמזור, והרכב שלשמאלה (שהיה גם הוא בנתיב פניה שמאלה) נסע ישר והתנגש בה. כששאלה המעורבת בתאונה את הנהג הצעיר מה חשב לעצמו, הוא ענה: "הווייז אמר לי לנסוע ישר…"
הסיפור הזה מלמד הרבה, והוא גם נפוץ למדי. אך מי מאתנו לא חווה תחושת חסרת-אונים עם תוכנת ניווט משובשת ברחוב סואן. החיבור המורגל לאפליקציה ניתק אותנו מהאינטואיציה וכושר ההתמצאות במרחב: האפשרות לעצור, להתבונן בסביבה, לחזור לנקודה מוכרת או לשאול מקומי כאילו הוסרה מארגז הכלים שלנו.
יתרונות הטכנולוגיה מובהקים בסביבה יציבה יחסית, הכוללת מספר משתנים מוגבל (פקקי תנועה לדוגמה), אך מחיר השימוש המאסיבי באפליקציות, אוטומציה ומיכון עלול לנוון את מערכות החושים, האינטואיציה והאלתור. לעומת זאת, טעות אנוש של המנווט ללא מכשירים מהווה בסיס ללימוד ולטיפוח יכולות להתמודד עם הפתעות.1
גם סיפור דויד וגוליית מלמד כי התלות בטכנולוגיה עלולה להפוך למחסום המצמצם את מרחב התמרון. שימוש מאסיבי בטכנולוגיה וכלים ממוכנים מייעל את תהליך הפיתוח, אך עלול להתגלות כבלתי מועיל (אפקטיבי) לאורך זמן.
מכונה לומדת (Machine Learning) היא מעשה ידיו של אדם, ולפיכך המכונה המתוחכמת ביותר מסוגלת להתמודד עם תחום אפשרויות מוגבל הידוע ליוצריה ברגע נתון, אך לא עם הבלתי מוכר העתידי. כך, גם תהליך פיתוח משופע באמצעים טכנולוגיים עלול להיחשף כתהליך המופעל בידי טכנוקרטים בעלי יכולות חשיבה ויצירתיות מוגבלת.
יתרה מזאת, בעוד רבים נוטים לחשוב בטעות כי מערכת ארגונית עתירת טכנולוגיה (High-Tech) היא בטבעה חדשנית ויצירתית, ואילו המציאות לעיתים קרובות הפוכה: דווקא שימוש מוגבל וממוקד בכלים וטכנולוגיה עשוי לשפר את יכולות החדשנות והגמישות המחשבתית. במקום בו הטכנולוגיה מחליפה לא רק את הזרועות אלא גם את המוח האנושי, לא יימצא בבוא העת מי שילמד מן המציאות המשתנה על מנת לקבל החלטות בניווט במרחב לא נודע.
בעבודתי עם קבוצות פיתוח מוצרים אני עד לכמיהה לכלים, למתודולוגיה מעשית, למתכונים, לדוגמאות להשוואה (Benchmarks) או לפחות להנחיה ברורה ומדויקת – מה לעשות כדי להשתפר. בקשה זו – גם אם היא מובנת ומחמיאה לאגו של יועצים המחזיקים בעיני עצמם בארגז כלים ופתרונות לכל מצב – אינה שונה בעצם מפיתוח תלות בטכנולוגיה על חשבון בניית יכולת הלמידה וההתמודדות עם סביבה משתנה. ההגינות המקצועית מחייבת את מנחי תהליך הפיתוח להזהיר מפני התמכרות לכלים המקלים רק לרגע את תחושת חוסר האונים לגבי ההווה, אך לא תומכים ביצירה וחיזוק תהליך למידה אורגני המאפשר להתמודד עם תמונת עתיד מעורפלת ויצירת החדש.
תפיסת ניהול הפיתוח LPPD רואה חדשנות כתוצר של עבודת האדם2 והקבוצה3, המושג בזכות פיתוח כישורים אישיים וחברתיים, ובסיוע כלים טכנולוגיים התומכים (Enablers) בעבודת המחקר – אין תחליף למהלכי לימוד סדורים וההתנסות האנושית. לשיטת ה-LPPD החשיבה, ועבודת המחקר המבוצעת בסדרת ניסויים מדעיים (PDCA), צריכות להקדים את השימוש בכלים ואפליקציות טכנולוגיות.
החיים בסביבה כאוטית משתנה ובלתי צפויה אינם פשוטים. ההתמודדות המעשית איתם תעמיד את האדם לפני המכונה, ואת המצפן הפנימי לפני ה-GPS. התעלמות מעקרון היסוד הזה חושפת כל מערכת פיתוח לסיכון של חוסר אונים.
האם נתקלתם במצב בו טכנולוגיה מתקדמת פגעה ביכולות הלמידה שלכם? שתפו אותנו כיצד התמודדתם!
בעז תמיר, ILE
1. למסד טעויות כדרך לקידום חדשנות עסקית ומצוינות תפעולית, בעז תמיר/ג'ים מורגן, 26 ליוני 2016.
2. אנשים במרכז תהליך הפיתוח, ג'ים מורגן, 15 לאוקטובר 2016.
3. מהברקת היחיד למלאכת הקבוצה, בעז תמיר, 24 לספטמבר 2016.
כתיבת תגובה