על אובדן שליטת הרשויות אל מול ציבור הצרכנים והעובדים
המוטו לסרטו העלילתי הרביעי של אורי זוהר כל ממזר מלך (1968) נזכר בדבריו של רוי, עיתונאי אמריקאי שנשלח לישראל: "ישראל היא לא מדינה, היא אפילו לא רעיון. היא פשוט אי סדר מאורגן של פרדוקסים, שאיכשהו יש בהם היגיון. כל מה שתגידו על ישראל גם ההיפך יהיה נכון… לא קיימת אצלם חלוקת מעמדות, גם בצבא שלהם אין הבדלי מעמד, לא מפני שהם כל כך דמוקרטים, אלא מפני שכל אחד חושב שהוא גנרל."
כך, לפני 43 שנים, הציג זוהר מציאות עתידנית שנחשפת לפנינו במלוא עוצמתה במאבק הרופאים ובשדרות רוטשילד בתל אביב: "עדר חסר מנהיג." "כאן זה לא תנועת נוער." אלה הן רק חלק מקריאות הבהלה שהוטחו ברופאים המתמחים שהחליטו לעזוב את משמרתם.
"מה רוצה חבורת ה'סמולנים', המסוממים עם הראסטות, שלא מסוגלים לזוז משדרות רוטשילד…", הזדרזה חברת הכנסת מירי רגב לטפל בסימפטום, כשהיא מנתקת עצמה מהבנת מקורות השורש לבעיה. רגב, שהוכיחה את יכולתה לדבר במקום להקשיב, שלפה את הקריאה "תסתמו!". קריאה זו עתידה להפוך סמל לאטימות ולאובדן יכולת ההשפעה של פוליטיקאים, שלא רק שלא הצליחו לקחת חסות על מחאת יושבי האוהלים ולמנף אותה לצרכיהם, אלא גם מצאו עצמם בעלי סמכות חלולה.
ראש הממשלה נתניהו מגלה יכולות הסתגלות מהירות, ומכריז כי הוא "מחבק את תנועת יושבי האוהלים" ואף מבקש מיושביהם "רוח גבית למאמציו למציאת פתרון…". לא פחות. לא תרחק השעה בה קולות הרחוב הם שיכתיבו את החלטות הממשלה; כבר היום ציבור העובדים מוביל את ראשי (מזמן כבר לא מנהיגי) האגוד המקצועי.
כך גם בכירי הסקטור העסקי. היצרנים ובעלי רשתות השיווק, מבועתים מזעם הממזר שתרועת "מרד צרכני הקוטג'" בישרו על כניסתו לזירה, מצקצקים כחסרי ישע: "מה הם רוצים מאיתנו?" הם מחפשים בתזזיתיות אחר זיז להיאחז בו וטוענים כי "אין פתרון בלי שיתוף פעולה של כל השותפים לשרשרת האספקה… ועל כל אלה אנחנו חייבים את תמיכת הממשלה." דוגמה לכך היא מאמציהם של הרפתנים והיצרנים, המנסים לשמר את חומות ההגנה כנגד יבוא מוצרי החלב ופתיחת השוק לתחרות.
בסדרת אירועי החודש האחרון בישראל מסתמנת מגמת התסיסה מן הבסיס: מחאת הצרכנים, התפרקות מסגרות יחסי העבודה, מרד המתמחים נגד הממונה על השכר באוצר ואובדן השליטה של הנהגת הסתדרות הרופאים בישראל (הר"י). על כל אלה נוסף הזעם הנובע מעשרות מוקדי התנחלויות האוהלים במרכז ובפריפריה. כל אלה הם תוצר של התגבשות ציבור הנחוש להביע את רצונו, גם אם הוא מגוון ומשתנה. הסתבר לרבים כי מה שיכלו להרשות לעצמם צעירי צרפת ואיטליה בשנים 1968-9, וצעירי מצרים בכיכר א-תחריר בשנת 2011, יכולים גם הצעירים הישראלים ביולי 2011.
מה אין במחאה? אין הגדרה ממוקדת של אינטרס או אידיאולוגיה, אין מנהיגות מוכרזת ומוכרת, אין ארגון, מפלגה או מסגרת, וגם לא מדובר בארגון אנרכיסטי מלוכד סביב אידיאולוגיה. מדובר בדפוסי פעולה הקשים ל"סיכול ממוקד" או לשליטה מגבוה.
מה יש במחאה? הבנה שכללי המשחק השתנו. הציבור לומד את עוצמת ההתארגנות והמחאה. כשהציבור מוביל שינוי, בעלי הסמכות נגררים אחריו. המנהיגות, הנמדדה ביכולתה לחולל שינוי, עוברת מהקודקוד אל בסיס הפירמידה.
השתכללות השוק: כלכלנים ואנשי אקדמיה דיברו על המושג "שוק משוכלל" כמושג תיאורטי המתאר שוויון בגישה למידע ולהזדמנויות. מהפיכת התקשורת והגלובליזציה היו צעד חשוב בשכלול השוק. עכשיו גם ציבור הצרכנים הישראלי לומד כיצד להפוך שוק למשוכלל הלכה למעשה.
ציבור הלקוחות והעובדים מעביר מסר חד לשולטים בארגונים העסקיים, במונופולים, בארגוני העובדים ובזרועות הממשל.הפירמידה ההיררכית התהפכה: הלקוחות לא יתפשרו על מתן מענה מדויק לצרכיהם – במחיר, בעיתוי, באיכות ובחוויה. יתירה מזו, לא ניתן יהיה לספק את צרכי הלקוחות מבלי לשתף את העובדים בבניית ארגון הממוקד בשרות וביצירת ערך ללקוחותיו.
המערכת הכלכלית, במקודם או במאוחר, תאלץ להחזיר את האיזון שהשתבש בין עבודה ואיכות העבודה לבין תמורה.
כך, ידע כל מנהל, פוליטיקאי ובעל סמכות כי היציבות עברה מבלי שוב, וכי השליטה בשוק, בציבור הלקוחות או בקהל האזרחים יצאה מידיו. לא עוד החלטות חד צדדיות, הנחתות מלמעלה, ספינים ומניפולציות.
מרגע שהלקוח יכיר ביכולתו לממש את זכויותיו, הוא לא יוותר בקלות על הכוח שניתן לו. משנתקבע דפוס מחאת הצרכנים והעמידה על זכויות העובדים, אין עוד דרך חזרה. מנהלים ובעלי-שליטה שיתמהמהו בהתאמת תפיסת הניהול לטבעו המתחדש של השוק יאבדו את שאריות השליטה במהלכי הארגונים אותם הם מבקשים להוביל.
המבקש להשפיע או להתחבר לסביבתו, יוכל לעשות זאת דרך הקשבה לעובדיו ולקוחותיו ודרך חתירה להבנת המקורות שבבסיס צרכיהם; במקום לנסות להשפיע על ציבור (הלקוחות והעובדים) על ידי שיווק אגרסיבי. על המנהלים – אם הינם מנהיגים אמיתיים – לשאול את עצמם ואת לקוחותיהם סדרת שאלות סביבן תבנה המדיניות העסקית או הציבורית: מיהם לקוחותיי? מהם צרכיהם, כיצד ניתן לזהות אותם ולתת להם מענה? כיצד ניצור תרבות ארגון לומד, הערוך לשיפור מתמיד בהתאמה לתנאי שוק משתנים?
היום, על רקע ההתפרצות החברתית, ובמרחק של 43 שנים מיציאת סרטו של אורי זהר לאקרנים, כל ממזר – לקוח, או עובד בעל ידע, לא רק מבין שהוא ראוי להיות מלך, אלא גם לומד כי יש לו את הכלים והתשתית למימוש הפנטזיה.
בעז תמיר, ILE
כתיבת תגובה