כשהון פוגש חזון בנורווגיה

למרות הצלחתה הכלכלית, חברת הדיג הנורווגית נסבאק (Nesbakk) איננה עומדת למכירה או להפרטה. מדובר בזן מסוים של חברות בבעלות פרטית, שתפיסת הניהול בהן אופיינית לזו הקהילתית-ציבורית של מגדלים חקלאיים. זן ארגוני המוביל את תעשיית מוצרי המזון הצפון-אירופית בכלל, והסקנדינבית בפרט, למעמד של שחקנית מובילה בשוק מזון האיכות הגלובלי.

בעידן של תחרות גלובלית בשוק המזון היוקרתי – מסביר לי לייף אלנסה (Leif Alnse), אחד השותפים המנהלים את החברה-הקואופרטיב ומבעלי הנסבאק – המקצוענות, הטכנולוגיה, ותפיסת הניהול הן שקובעות את רמת הרווחיות והתחרותיות. דיג דגי Sablefish, Code, Halibut, Tuna, Swordfish וה-Patagonian האיכותיים, המיועדים לשוק מוצרי היוקרה, מסתמך על טכנולוגיית הקווים-הארוכים (Longlines) המתבצעת באזורי הדיג העשירים בצפון האוקיינוס האטלנטי על גבול רוסיה, נורווגיה, סקוטלנד ואיסלנד מצפון וניו זילנד מדרום. מדובר בשטחי דיג עשירים בדגה איכותית שלא היה אפשר להגיע בהם לתפוקה בכמויות מסחריות בלי לעשות שימוש באמצעי טכנולוגיה מתקדמים. טכנולוגיית הקווים-הארוכים בנויה על פריסת כבלים לאורך 60-40 ק"מ, כשלכל כבל מחוברים עשרות אלפי קרסים. הדיג מתבצע בעומק של 3,000-300 מ' בקרקעית האוקיינוס.

ספינות הדיג, בגודל של ספינת טילים, מצוידות בטכנולוגיית ניווט ומיפוי מתקדמת, במערכות סונאר משוכללות לאיתור תנועת להקות הדגים, וברשת תקשורת-אינטרנט – כדי לשתף, באמצעות מידע בטלפון ותמונה בווידיאו בזמן אמת, את קהילת דייגי הקווים-הארוכים.

שלל הדגה היומי מגיע לכ-25 טונות. מרחבי הדיג נמצאים במרחק של שני ימי הפלגה מנמל הבית. כדי לא לבזבז זמן תנועה ארוך ויקר, הספינות יוצאות למסעות הדיג בסבבים של כשישה שבועות. השהות המנהלתית לפריקת השלל, לרענון הצוות ולהצטיידות לקראת יציאה חייבת להיות קצרה; הצורך בשמירה על טריות התוצרת בעבור לקוחות דגי האיכות מחייב בניית מערכת שילוח לוגיסטית יעילה ומדויקת. קהילת דייגי הקווים-הארוכים פועלת על פי תפיסת ניהול המאפיינת את ארגון הרשת. ספינות הדיג מאורגנות כגרעיני התמחות (Hubs) ברשת של קואופרטיבים המופקדים על שיווק, לוגיסטיקה, אדמיניסטרציה וכספים. הסחר הסיטונאי בשוק דגי-האיכות הגלובלי מתנהל כולו באינטרנט.

ספינת הדיג המתקדמת כוללת שלושה מערכים אופיניים לתפיסת ניהול זו: חדר פיקוד, מפעל עיבוד מזון ומערכת מגורים מהודרת לצוות. חדר הפיקוד מאפשר לקברניט-השותף המנהל, לייף אלנסה, לעשות שימוש בכלים ובטכנולוגיה מתקדמים כדי להביא לידי ביטוי את ניסיונו ואוּמנוּתו שנרכשו במשך דורות של פעילות בעסקי הדיג. מפעל עיבוד המזון כולל מערכת מתקדמת לחיתוך, ניקוי, עיבוד, ואריזה של חומר הגלם, ומכין את הדגים למכירה בבטן הספינה. מחסן הקירור שבמפעל מאפשר את עקיפת מערך הלוגיסטיקה הסיטונאית השגרתי על-ידי העברת התוצרת המעובדת ישירות לשולחנו של השף, או לדלפק בחנות מזון איכות. מרחב מגורים לצוות, הכולל חדרי מגורים אישיים, טלוויזיה וחיבור אישי לאינטרנט ולטלפון, מזכיר את התנאים בספינות הטיול המפוארות יותר מאשר את הקסרקטינים ותאי השינה המופעלים בשיטת "המיטה החמה" שהיו מנת-חלקם של יורדי הים בעבר.

הצוות – מהשף ועד לעובדי המחסן – פועל במסגרת הקואופרטיב המקומי. שיטת התגמול מתבצעת לפי הנוסחה הבאה: שלל הדיג מתחלק בין שותפי ההון – בעלי הספינה והקואופרטיבים לשיווק ולמנהל, ושותפי הדיג – חברי הצוות המפעילים את ספינות הדיג. צוות העובדים, מקומי ברובו, משלב דייגים הרואים בעבודת הדיג קריירה וסטודנטים לכלכלה, לסוציולוגיה ולימאות, המחלקים את זמנם בין עבודת הדיג ללימודים אקדמיים, לסירוגין.

הקברניט לייף אלנסה, איננו מוכן להעסיק עובדים בשכר בכלל, ובשכר נמוך בפרט. צוות הדייגים המפעיל את הספינה מרוויח על פי חלקו בשלל הדגה. "איני מעוניין בפועלים חובבים. אני מבקש לצאת למסע הדיג עם שותפים, דייגים מקצועיים הפועלים על בסיס שפה ותרבות אחידה. צוות השותף לחויות הדיג, לאחריות ולנחישות יביא תוצאות. כשאני שומע איש צוות המעלה לספינה קו-ארוך עמוס בדגי קוד, טונה או הליבוּט צועק בהתלהבות 'הדגה הזו נועדה לממן את ה-B-M-W החדש שלי', אני יודע ששום מתחרה לא יביס אותי. לקוחות מסעדות היוקרה לא יתווכחו על המחיר."

הכתבה פורסמה גם ב-TheMarker, בתאריך 24/9/07