בואו לא נכבס מילים: הדבר האחרון שמי שנותק או הושלך בבת אחת ממקום עבודתו יכול לחשוב עליו זו "חופשה". אין כאן עובד הנהנה מחופשה ללא תשלום (חל"ת), אלא בע"מ – ביטול עבודה מאונס. מעסיקים רבים, ואני בתוכם, נאלצו להוציא את עובדיהם לבע"מ. רבים ראו בכך עניין משמעותי חסר תקדים, המחייב התייחסות מיוחדת מצדם. רבים אחרים, כך אני לומד, ניצלו את המשבר כהזדמנות למסע אגרסיבי של פיטורים במסלול עוקף חוקי העבודה ובחסות המדינה.
הוצאת העובדים לבע"מ איננה מהלך טכני אוטומטי. הנהלות המוציאות את עובדיהן לבע"מ בלא הכנה ופעולות משלימות, נעות על הרצף שבין בורות לנוכלות: בורים הם אלה שלא מבינים את השפעת המהלך על יום המחר, שלא מבינים שעובדי החברה הם ההון החברתי הנבנה ומטופח לאורך זמן ולא הוצאה משתנה ומתכלה. נוכלים הם אלה שהחליטו שאין מחר – המשבר משמש להנהלה והדירקטוריון הזדמנות לצמצום הפסדים או לסגירת החברה על חשבון המדינה. עובדי החברה, הספקים והלקוחות לא יתקשו לזהות מהו טבעה של ההנהלה ובאילו טיפוסי מנהלים מדובר.
הנהלות ודירקטוריונים המתכוננות ליום המחר יוכיחו את כוונותיהם במעשים, ולא בדיבורים וסיסמאות ריקות על סולידריות וערבות הדדית. הנה הצעה לחמישה מדדי ביצוע (KPI) למנהלים הנאלצים להוציא את עובדיהם לבע"מ אך מתכוונים להימנע בכל דרך משחיקת אמון העובדים ושימור ההון החברתי של החברה:
על כל אלה, מן הראוי שההסתדרות ושאר ארגוני העובדים יפעלו לעסקת חבילה עם האוצר, בה יוכרו הוצאות החברה לתמיכה בעובדים (סעיפים 4,3) כהוצאה כפולה לצרכי מס.
כמי שרואה בעובדים שותפים, ומבין שהם ההון האמיתי עליו מבוססת החברה, ברור לי שעמידה משותפת במשבר יחד עם כלל בעלי העניין (עובדים, ספקים ולקוחות) תבסס את חוסנה של החברה ותתרום להתאוששות ביום שאחרי.
בעז תמיר, ILE.
כתיבת תגובה