ייקחו עשרות שנים עד שהרובוטים יחליפו את עבודת האדם; מאות שנים, אם בכלל, יעברו עד שהמכונות תדענה לתקן את עצמן ללא יד אדם. בינתיים העבודה משנה את פניה, ומאפייניה מתגבשים סביב שתי מלאכות יסוד: א. חינוך לחדשנות, ללמידה ולפיתוח יזמי של רעיונות ב. שילוב, פיתוח ותחזוקת המערכות האוטומטיות והרובוטים. המלאכה רבה, העבודה עדיין רחוקה מסיום.
הטור נכתב כחלק מסדרת המאמרים בנושא העבודה ותורגם לעברית לאחר שיחה עם ג'ים.
בעז תמיר, ILE
סוף עידן העבודה? / ג'ים וומאק
ה-yokoten של ג'ים וומאק בטור החודשי לאתר רשת LGN: הפיכת רובוטים לכוח עבודה משמעותי מצויה עדיין בתחומה של ספרות המדע הבדיוני, אולם העבודה כפי שאנו מכירים אותה הולכת ונעלמת. מה תפקידה של חשיבת Lean בעולם של מטוסים ללא טייס, משאיות ומוניות ללא נהג?
מושג ה"עבודה" במובן של פעילות אנושית היוצרת ערך עבור הלקוחות הולך ומצטמצם כבר זמן מה. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא זו של החקלאות: במהלך המאה העשרים הביא המעבר לזריעה וקציר באמצעות מכונות, או ניכוש ועישוב באמצעות כימיקלים, לירידת אחוז החקלאים בשוק העבודה בארה"ב מ 41% ל 2% בלבד. דוגמאות נוספות לא חסרות:
- בשנות הארבעים המאוחרות העסיקה חברת AT&T לבדה יותר מ-350,000 מוקדנים במוקדים טלפוניים שונים, בעיקר לצורך טיפול בשיחות יוצאות ונכנסות מחו"ל. ב-2016 לעומת זאת – על פי נתונים שפרסמה הממשלה – 9,750 אמריקאים בלבד מועסקים כמוקדנים ברחבי המדינה, וזאת בניגוד גמור לעלייה הדרמטית והעקבית במספר השיחות.
- במהלך שנות החמישים הסתיימה גם עבודתם של אלפי נערי-מעליות. זאת בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית שאפשרה לנוסעים עצמם לבחור לאיזו קומה ברצונם להגיע.
- בשנות השישים שינו המְכוֹלוֹת את פני הספנות, והביאו להיעלמותם של מרבית הסוורים (גם כאן מדובר באלפים) שעבדו בנמלים השונים בארה"ב בטעינה ופריקה של תכולת האניות.
הפעולות הנדרשות המשיכו להתבצע, אבל בדרך שתבעה הרבה פחות כוח אדם. רבים מן השינויים הללו, על אף שהביאו לפיטוריהם של רבים, זכו לתגובות נלהבות. ומי רוצה באמת ובתמים לבלות את חייו בניכוש עשבים, הסעת מעליות או נשיאת מטענים כבדים? יתירה מזאת, צמיחתן של עבודות אחרות וחדשות יצרה למעשה מצב של ביקוש מוגבר לעובדים – בכלל זה אותם עובדים שמצאו את עצמם מעט קודם לכם מחוסרי עבודה בשל השינויים הטכנולוגיים – כך שכל הצדדים יצאו נשכרים.
אבל משהו קרה בשנת 1961 ששינה מן היסוד את האופן בו אנו תופסים את המונח "עבודה": הרובוט התעשייתי הראשון, ה-Unimate, החל לפעול במפעל של ג'נרל מוטורס בניו ג'רזי. הרובוט החדש השתלט על תחום הריתוך וההלחמה, בהחליפו עובדים מיומנים, אנושיים כמובן. בצד הופעתם של מרכזי בקרה ממוחשבים שצצו מדי פעם בפעם באותה תקופה והיו מסוגלים, באמצעות הפעלתן של תכניות שונות, לבצע מגוון עבודות, חולל האירוע של הצגת הרובוט התעשייתי הראשון בהלה מפני האפשרות כי בעתיד הלא רחוק עלולים הרובוטים להביא לפיטוריהם של מיליוני עובדים מנוסים ומיומנים. כך נולדה לה "היסטריית האוטומציה" (automation panic).
לאט ובהדרגה, האוטומציה אמנם הלכה ותפסה את מקומה ב"שוק העבודה". לאחרונה ביקרתי במפעל מאובזר מחדש (re-tooled) של ג'נרל מוטורס בחלקה העני של ברזיל, ומצאתי מכונות ברמה גבוהה מאד של סימון והחתמה (stamping), ריתוך וצבע. איש אינו בא במגע עם המוצרים, אף לא אחד. ובכל זאת, באותו בניין ממש עבדו מאות אנשים בקווי-ייצור שהינם בה בעת מיושנים וחדשים לגמרי, 55 שנים לאחר שהמצאת ה- Unimate בישרה על קיצן כביכול של עבודות מן הסוג הזה ממש.
פיתוח הרובוטים ממשיך בקצב מואץ, אך השפעות הפיתוח הטכנולוגי אולי אינן בדיוק כפי שחזו פעם.
מסתבר שהתפתחויות חיוביות – ואני מאמין שאוטומציה המשולבת בעבודת אדם (work on balance) היא התפתחות חיובית – לוקחות זמן. ובינתיים, עם ייצוא עבודות הכפיים ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות בהן השכר הממוצע במשק נמוך בהרבה, תקפה את שוק העבודה בהלה נוספת המסיחה את דעתנו ממצעד הרובוטים.
ובחזרה להווה: ההתפתחויות האחרונות והמהירות בתחום המכונות ה"חכמות" או ה"מדויקות" – המונח "רובוטים" הוא צר מדי – מגיעות לשיאים חדשים ביכולת לבצע מגוון רחב של עבודות שנעשו עד כה על ידי בני אדם בלבד, ולא רחוק היום שיעשו זאת ללא התערבות אנושית ישירה ובעלות סבירה. רובוטים כבר באמת יכולים לצעוד, אפילו לעוף (והרי מטוסים ללא טייס הם פשוט רובוטים מעופפים). קפיצות בתחום טכנולוגיות החישה כגון מערכות ראייה, לידאר ושבבי micro-location מרחיבות אף יותר את מנעד האפשרויות. קל וחומר תכנות של בינה מלאכותית המאפשרות לרובוטים לפרש מצבים מורכבים יותר של המציאות וללמוד מניסיון, ועל ידי כך משפרות לאין ערוך את איכות העבודה. זאת ועוד, את החידושים הללו ניתן להתאים לסוגים שונים של עבודה, כך שהלקוחות יצאו אולי נשכרים, אבל העובדים צפויים לצאת בהפסד גדול. הגיע הזמן ל-"היסטריית אוטומציה" נוספת2…
קל לראות מדוע התסריט של דעיכתה של העבודה האנושית נראה לרבים רלוונטי ומתקבל על הדעת. אם להזכיר מספר דוגמאות רק בארצות הברית:
- מחסנאים אוטומטיים המתעדים את קנייתם של מוצרים שונים ומופעלים על ידי הלקוחות מתעתדים להחליף חמישה מיליון קופאים ואנשי שירות, זאת כמובן לצד המגמה ההולכת ומתרחבת של רכישה באינטרנט.
- הבנק הדיגיטלי, כספומטים אשר באמצעותם ניתן לבצע יותר ויותר פעולות שבוצעו פעם על ידי הבנקאי/ת והמעבר ההדרגתי לבנקאות ברשת מבשרת רעות עבור 500,000 עובדי בנקים.
- הצגתן של אפשרויות אריזה ואחסון אוטומטיות מסכנות את משרותיהם של 900,000 עובדים נוספים.
- הופעתם של כלי רכב ללא נהג מאיימים על עבודתם של ארבעה מיליון נהגי משאיות ומוניות, וזה מבלי שנכלול מיליון נהגים חדשים העובדים דרך Uber או Lift ועל כן אינם נכללים בסטטיסטיקות הממשלתיות.
אין פלא אפוא שהחזון הדיס-אוטופי בדבר היעלמותן של עבודות נעשה נפוץ כל כך ברחבי העולם: האם יתכן כי בעתיד הלא רחוק פשוט לא תישאר מספיק עבודה לאנשים עצמם?
בהתחשב בתפיסות ובמגמות הרווחות, קהילת ה-Lean צריכה לחשוב מחדש על עתידה של ה"עבודה" המוגדרת כפעילות יוצרת-ערך המתבצעת על ידי אנשים, שכן הערך של שיפור העבודה ניצב מאז ומתמיד בלבה של המחשבה בגישת Lean. האם חשיבת Lean עתידה אפוא להיעלם יחד עם העבודה עצמה? יש לי שלוש מחשבות בנושא.
מחשבה ראשונה: אם לחזור על דברים שכבר נאמרו, דברים טובים לוקחים זמן. רבים מדברים היום על מיליוני מכוניות ללא נהג (autonomous vehicles) הצפויות למלא את הכבישים בעוד זמן לא רב. לדוגמה, חברת Tesla הכריזה ממש לאחרונה שתתחיל לייצר את כל החלקים שהם בבחינת חומרה – מערכות ראייה ורדארים – כך שיתאימו לרכבים ללא נהג ברגע שהתוכנה תושלם ותעבור את כל האישורים הנדרשים. האם ייתכן שבעוד זמן לא רב יהיה באפשרותכם להזמין לימוזינת Tesla ללא נהג, כאשר את המחיר ישלם נהג שאיבד את משרתו?
יש להביא בחשבון כי ההיסטוריה של האוטומציה היא כזו שהתחזית מקדימה בה בהרבה את המציאות, ממש כמו רובוט Unimate ב-1961. המחשבה שלמעלה מ-4 מיליון אמריקאים המתפרנסים מנהיגה ימצאו את עצמם מובטלים מעבודה בזמן קצר היא ללא ספק מטרידה, אלא שדברים מן הסוג הזה אינם מתרחשים מהר כל כך. יותר מ-260 מיליון כלי הרכב המפוזרים בכבישים ובדרכים כיום תלויים לחלוטין בנהג/ת. התאמתם ל"נהיגה אוטונומית" לפיכך תדרוש הרבה יותר ממספר תוכנות חדשות. שינוי שכזה ידרוש להיפטר מרוב המכוניות המצויות בשימוש כיום משום שהתאמת החומרה של מרביתן לתוכנות של נהיגה אוטונומית היא לא מעשית מבחינה כלכלית. ולא פחות חשוב מכך, העלאתן של מכוניות ללא נהג על הכביש ידרשו התאמות ושינויים משמעותיים בהיבט החברתי והסוציולוגי.
יתכן שטכנולוגיות תהיינה מסוגלות להחליף עבודה אנושית במובן הצר, אבל יצירת הסביבה הנכונה לכך תארך זמן. צריך לחשוב במונחים של עשרות שנים עד שה- Ubers יסעו ללא נהג, או ש-Roboristas יחליפו את העובדים ב-Starbucks. עשרות שנים עוד יעברו בטרם תדעך העבודה הידנית במפעלים, בחלוקה ובהפצה (distribution) ובעסקים הקטנים. הבה נשהה את "היסטריית האוטומציה", ונסכים ששיפור עבודתם של אנשי הייצור והשירות (ה-front-line) ימשיך להיות חיוני עבור קהילת Lean עוד עשרות שנים.
המחשבה השנייה: עבודה אנושית – גם כשהאוטומציה תלך ותתפוס מקום, גם שהדגמים והתכנות ילכו וישתכללו – תתקיים עדיין בשפע. אלא שאופי העבודה יעלה דרגה אחת למעלה: במקום לעשות את העבודה הטכנית, יפתחו האנשים בהדרגה מערכות יוצרות-ערך שעושות את העבודה עבורם. הצורך בתחזוקה שוטפת (באמצעות "פתרון בעיות" ותיקון ליקויים) ובשיפור (דרך kaizen) של אותן מערכות יוצרות-ערך, ייוותר בעינו גם נוכח השינויים ויתבצע ברובו על ידי אנשים. (אנשים הרואים לרחוק באמת, כמובן, כבר חולמים כי הרובוטים העכשוויים יצליחו לייצר יום אחד את הדור הבא של רובוטים, וכי תוכנות עכשוויות תכתובנה בעצמן את הדור הבא של התוכנות. אבל כאן אנחנו כבר מדברים על מאות שנים, ולא עשרות, ואולי סתם מקשקשים.)
ומכאן למחשבה השלישית, הנובעת מן השנייה: כקהילה עלינו לחשוב יותר, ובאופן סיסטמתי, על שיפור בפיתוח תוכנה (מדובר בתהליך) ופיתוח חומרה (גם זה תהליך), כמו גם על שני התהליכים הללו במשולב (שכן המולקולות והחומרה אינן נעלמות מן העולם, ועליהן לעבוד בהרמוניה עם שותפיהן – האלקטרונים והתוכנה.) עלינו להקדיש יותר מחשבה גם לשיפור התחזוקה – לשמירה על עבודתן התקינה של מערכות חדשות ושדרוגן באופן עקבי (משהו בנוסח "שיפור מתמיד בפיתוח תוכנה: גרסה 2.0 של kaizen?"). ככל שאנו מתקדמים בזמן ובחידושים הטכנולוגיים, עתידה עבודת הפיתוח שעליה כתבתי להוות נתח יותר ויותר משמעותי משוק העבודה האנושית. בהתאמה, עתיד שיפור העבודה הזו להוות נתח משמעותי יותר ויותר מתפיסת ה-Lean.
רשמו לפניכם כי זוהי המשימה המלהיבה הצפויה ללוות את Lean בעתיד – שיפור ופיתוח תהליכים יוצרי-ערך, כמו גם שיפור התוכנות האחראיות עליהם, בהלימה עם עקרונות Lean. זה הדבר שיהפוך אותנו לרלוונטיים גם בשוק האוטומציה.
נכון, זוהי במידה רבה מלאכה שכבר התחלנו לעסוק בה במסגרת עיצוב חוויית המשתמש בעולם ה-scrum וה-agile בפיתוח תוכנה.3 אולם ההבנה כי המשימה העיקרית של "עובדי" העתיד היא פיתוח מערכות המבצעות משימות של יצירת-ערך במקום ביצוע המשימות עצמן, היא בבחינת שינוי של ממש בדפוסי המחשבה. ואילו משימתם של העוסקים בחשיבת Lean תהיה שיפור הדרכים שבהן אנו פועלים בתכנון המערכות הללו, ועלינו לעסוק בכך הרבה יותר מכפי שאנו עושים כיום, אם איננו רוצים שגם עבודת השיפור שלנו תגיע לקיצה או תהפוך בלתי-רלוונטית.
לקריאת המאמר המקורי: “ (Nov 2016)?Jim Womack “The End of Work
2 Andrew McAfee & Erik Brynjolffson: The Second Machine Age: Work, Progress and Prosperity in a Time of Brilliant Technologies.
3 ראו הטור: על הקשר ההיסטורי בין תפיסת הניהול Lean וה-Agile-Scrum , בעז תמיר, 1 לספטמבר 2016.
כתיבת תגובה